ברחה מאלימות והקימה עמותה: הבדואית שתצביע לראשונה בחייה

רוזאן שחאדה, אישה בדואית בת 36, עושה השנה צעד שמעולם לא העזה לעשות. אחרי שני בריחות מבתים אלימים בחייה, היא תעמוד בפעם הראשונה אי פעם מול קלפי ותצביע בבחירות.

שחאדה נולדה בשם רוקייה למשפחה בדואית מרובת ילדים מכפר קטן ליד באר שבע. היא מתארת את הבית שבו גדלה כמקום שבו "דורכים על האישה". "אני באתי ממשפחה קיצונית מאד", היא מספרת. "לאישה אין מילה. היא באה אך ורק לשרת משפחה, גברים, נשים ולהביא ילדים, ופה נגמר הסיפור שלה".

בגיל 13, אחרי שנתיים שבהן עבדה בקטיף ירקות וחסכה שקל לשקל בהיחבא, היא ברחה מהבית. בלי עברית ובלי שום עורף משפחתי, היא נאבקה אפילו מול הרשויות שהיו אמורות לעזור לה. "נאלצתי לברוח מהמשטרה שפניתי אליהם לעזרה, כדי שלא יחזירו אותי להורים", היא מגלה.

היא עברה לפנימייה סגורה בשם ג'וליס, ולאחר מכן לפנימייה פתוחה בחיפה שם למדה לקרוא ולכתוב. בגיל 17 וחצי יצאה לחיים עצמאיים, הוציאה רישיון נהיגה ופתחה עסק בתחום האופנה. אבל הסיפור לא נגמר שם.

היא התחתנה עם גבר נוצרי והתנצרה, אך גם בנישואים האלה חוותה אלימות כלכלית ופיזית. אחרי עשר שנות נישואים ושתי בנות, מצאה את עצמה שוב כבולה בזוגיות אלימה. "לא נמלטתי מאלימות בילדות ועשיתי כל מה שעשיתי כדי ששוב להיות במקום כזה", היא אומרת בכאב.

למרות הפחד והלחץ ממשפחת בעלה, היא ברחה עם שתי תינוקות למקלט לנשים מוכות, עם חובות וללא שום משאב. דווקא שם, במקום הנמוך ביותר, היא מצאה את הכוח לצמוח. "הבנתי שבאתי לעולם בשביל משהו", היא משחזרת. "הכוחות שלי ומה שעברתי, להעניק לאחרים".

מתוך החוויה הזו הקימה שחאדה את עמותת "לומדות ללכת יחד", שמסייעת לנשים גרושות ופרודות לצאת ממעגל האלימות. היא מותחת ביקורת חריפה על המערכת, ומציינת ש-80% מהנשים שיוצאות ממקלטים חוזרות בסוף לאותו מעגל. "מי שלא עבר את השטח, לא עבר גיהנום, לא יכול לתת להן מענה", היא אומרת. "הכסף לא פותר את שורש הבעיה".

העמותה מסייעת לנשים מכל האוכלוסיות, ערביות, בדואיות, חרדיות ויהודיות כאחד. "אני צריכה לגעת בשורש הבעיה, ואני יודעת ששורש הבעיה זה חינוך", היא מסבירה.

במשך שנים שחאדה נמנעה מהצבעה בגלל פחד. "פחדתי שיידעו במי בחרתי, או שישאלו אותי מלא שאלות", היא מספרת. "יש המון נשים שחיות בקשרים רעילים והן לא הצביעו כי הן מפחדות וסיפרו להן שקרים שיודעים במי הן בוחרות. אני באה ואומרת, נשים, אתן יכולות להצביע ואף אחד לא יכול לדעת מזה".

השינוי אצלה הגיע בעקבות מפגש עם לילי בן עמי מפורום מיכל סלע, שסיפקו לה הגנה כשהייתה בסכנת חיים. "הרגשתי שכל הניירות של צווי ההרחקה והמשטרה הם רק ניירות. המכשיר שלה נתן לי הרגשה בטוחה", היא אומרת. בעקבות הקשר הזה היא בחרה לתמוך פומבית בבן עמי ובמפלגת ישראל ביתנו. "כשהבאתי לה אישה בדואית, מוסלמית, חרדית, היא הייתה הראשונה לקום ולעזור. לא עניין אותה דת, עניין אותה אדם", היא מסבירה.

שחאדה לא חוסכת ביקורת גם מהנהגת המגזר הערבי עצמו. "המצב במגזר הערבי נוראי ואיום, מלא נשים מפחדות לצאת מהבית מרוב הפשע. למה אני לא מצביעה עליהם? הם לא עברו את הסיפור שאני והנשים עברנו. הם מדברים יותר מדי, אבל לא עושים ת'כלס", היא אומרת בכעס.

כעת, עם ההחלטה להצביע לראשונה בחייה, שחאדה מדברת על תקווה. "אני רוצה תקווה כדי להמשיך לעשות את מה שאני עושה, ולהכניס עוד אנשים ולבנות תשתיות ולהגדיל את האור שלי לעוד אחרים", היא מסכמת. הסיפור של רוזאן שחאדה הפך בימים האחרונים למקור השראה עבור נשים רבות שמתלבטות אם לממש את זכות ההצבעה שלהן, במיוחד כאלה שחיות או חיו במעגלי אלימות במשפחה.