סמינר ההתחזקות בטבריה: תלמידות תיכון שברו את הסמארטפונים

סוף שבוע יוצא דופן עבר על מאות תלמידות תיכון ברחבי הארץ. סמינר מטלטל שארגנה שלוחת "עוז ותעצומות" של ארגון הקירוב צהר התקיים בטבריה, והביא יחד למעלה מ-200 תלמידות י"ב מ-15 תיכונים תורניים שונים.

האירוע נמשך מיום חמישי בצהריים ועד לשעות הקטנות של הלילה במוצאי שבת. המשתתפות הגיעו בקבוצות מאורגנות של 15 עד 25 תלמידות מכל תיכון, בליווי מורה או מחנכת, במטרה לעצור רגע מהשגרה ולהתבונן על הצומת המשמעותי שעומד לפניהן, קראת סיום הלימודים.

מארגני הסמינר הסבירו שהמטרה היא לפתוח בפני הבנות אפשרות לחיים רוחניים יותר, ולתת להן את הכוחות לשקול המשך בדרך של התעלות רוחנית, שתסייע בהמשך לבניית בתים כשרים ונאמנים.

האירוח התקיים במלון "ציפורי בכנרת", ואליו הובאו מרצים בכירים שנבחרו בקפידה כדי שכל תלמידה תמצא את מי שמדבר אליה. אחד מהם היה נוגע ללב, אחד משמח ומרומם, ואחד חד ונוקב. כבר מיום חמישי בצהריים זרם רצף הרצאות אינטנסיבי, וביום שישי יצאו המשתתפות גם להפוגה משחררת של שיט בכנרת לפני כניסת השבת.

עם כניסת השבת הפך המקום לחממה של תוכן בלי הפסקה. הרצאות, פאנל שאלות ותשובות, שיחות אישיות עם צוות המדריכות וקבוצות דיון בלובי המלון נמשכו עד השעה ארבע לפנות בוקר. כבר בתשע בבוקר שבה התכנית הצפופה להתגלגל.

השיא הגיע במוצאי שבת. אחרי תוכנית סיכום שבה כל אחד מהרבנים המרצים השאיר מסר ל"צידה לדרך", האורות באולם כובו והמשתתפות עמדו יחד בחשיכה, התפללו וזעקו מעומק הלב במעמד קבלת עול מלכות שמיים.

מיד אחר כך התקיים סימפוזיון שבו עלו משתתפות לבמה ושיתפו, מתוך דמעות, בחוויות שעברו עליהן ובקבלות שלקחו על עצמן. באולם נרשמו כמה רגעים חריגים במיוחד: כמה תלמידות קמו ולעיני כולם שברו את מכשירי האייפון שלהן, כצעד סמלי של ניתוק מהטכנולוגיה.

רגע נוסף שהותיר את כל האולם בלי מילים היה כשאחת המשתתפות, שלא דיברה עם אביה כבר שלוש שנים, עלתה לבמה, חייגה אליו מול כולם וביקשה את סליחתו ברמקול. השיחה המרגשת בין הבת לאביה הפכה לאחד הרגעים הנוגעים ביותר של כל הסוף שבוע.

עוד מהדיווחים

לפי הדיווח, רק מיעוט מהתלמידות המסיימות תיכון תורני פונות בהמשך ללימודים בסמינר י"ג-י"ד, והסמינר נועד להתמודד עם נקודת ההכרעה הזו. מאחורי מיזם 'עוז ותעצומות' עומדת שליחות של כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שהיה המשלח של היוזמה.

מארגני הסמינר רואים בשבת הזו הרבה מעבר לאירוע חד-פעמי. התקווה היא שהחוויה תלווה את המשתתפות גם כשהן חוזרות לשגרה, ותשפיע על ההחלטות שלהן בעתיד, בהמשך לשליחות שעומדת מאחורי כל המיזם.