מבצע חשאי: שמונה משפחות יהודיות נכנסו באישון לילה לבתים ביריחו

שמונה משפחות יהודיות נכנסו באישון לילה לשמונה בתים שנרכשו באזור יריחו, במהלך שתוכנן בסודיות מוחלטת במשך שבועות. הבתים נרכשו על ידי עמותת נחלה, בגיבוי המועצה האזורית בנימין, ונמצאים על אדמות מדינה בשטחי C, בסמוך לארמונות החשמונאים ולחווה הנושאת את שמם.

את ההיערכות למהלך הוביל ראש מועצת בנימין ויושב ראש מועצת יש"ע ישראל גנץ, שהגיע לאזור ביום שישי שקדם לכניסה לסיור מקדים. כדי לא לעורר תשומת לב ולמנוע את חשיפת המהלך בטרם הושלם, הגיע גנץ למקום רכוב על אופנוע שטח. מי שנתקל בו באותם רגעים לא יכול היה לשער שמדובר בראש מועצה.

גם המשפחות עצמן לא ידעו בתחילה לאן הן מיועדות להגיע. רק ימים ספורים לפני הכניסה בפועל נחשפו הפרטים המלאים, כולל זהות היעד. יצחק מאיר, אב לחמישה שנכנס לאחד הבתים, סיפר כי התבקש להתארגן בלי לדעת מה הכיוון. "פתאום אתה אומר יריחו, מה זה? עיר תנ"כית", אמר. לדבריו, כשהילדים הגיעו למקום הם הופתעו: "מה, איזה בית מטורף! הולכים לגור פה? וואו, איזה כיף לנו". הוא הוסיף כי לא הגיעו עם הצהרות: "לא באנו עם דגלי ישראל, בסוף באנו בשקט להיכנס לגור".

צבי אלימלך שרבף, מאנשי נחלה, מסר כי המוכרים הפלסטינים הם שיזמו את הפנייה וביקשו למכור את הנכסים משום שביקשו לעבור למדינה אחרת, וכי הם כבר עזבו את הארץ. "הם רוצים למכור, אנחנו רוצים לקנות, אז נכנסנו", אמר. לדבריו, מדובר בתחילתה של התיישבות רחבה יותר באזור: "יריחו זה ממש המפתח של ארץ ישראל".

עבור גנץ, למהלך יש גם משמעות אישית. בגיל 16 היה בין מאות נערים שצעדו בלילה אל יריחו במחאה על פינויה במסגרת הסכמי אוסלו, והיה בין הקבוצה האחרונה שיצאה מהעיר. כעת, שלושה עשורים לאחר מכן, כשבנו בן 16, הוא מלווה משפחות שחוזרות לבנות בית באותו אזור. "היום יש לי ילד בן 16, ואני זוכה ללוות משפחות שחוזרות לבנות כאן בית. הכאב של היציאה הופך היום למעשה של תיקון", אמר גנץ.

גנץ קשר את המהלך גם להגנה על המורשת ההיסטורית הסמוכה לבתים. "עשינו היסטוריה. לצד הארמונות שבהם חיו מלכי החשמונאים לפני יותר מאלפיים שנה, משפחות יהודיות בונות היום את ביתן", אמר, והזכיר גולגולת מרוסקת שהתגלתה לפני כשנה במתחם הקבורה לאחר פריצת שודדי עתיקות. "מול המראה המזעזע הזה אנחנו מציבים היום תשובה של חיים", אמר.

הכניסה המהירה והחשאית הציבה את צה"ל בפני עובדה מוגמרת. הבתים נמצאים בשטח C שבשליטה ישראלית, אך קרובים מאוד לשטח A ונמצאים בתוך סביבה פלסטינית בנויה. בעקבות הכניסה נדרש הצבא להסיט כשלוש מחלקות לוחמות לאבטחת המקום, מחלקות שיועדו במקור למשימות אחרות, ובהן סיכול הברחות בגבול ירדן. בצה"ל הביעו כעס על כך שלא קיבלו עדכון מוקדם שהיה מאפשר היערכות מסודרת לאבטחת המשפחות.

בתגובה נמסר מצה"ל: "הכניסה נעשתה ללא תיאום מקדים עם צה"ל וללא אישור. תהליך הרכישה והמשמעויות הביטחוניות הנגזרות מכך נמצאות כעת בבירור על ידי הגורמים הרלוונטיים. צה"ל נמצא במרחב".

בשעות הראשונות לאחר הכניסה התפשטו ברשתות החברתיות, בין היתר מצד פעילי שמאל, טענות לפיהן המתיישבים פרצו לבתים פלסטיניים והשתלטו עליהם. בעמותת נחלה דחו את הטענות מכל וכל, והדגישו כי כל הבתים נרכשו בהסכמת המוכרים הפלסטינים שכבר עזבו את הארץ, וכי יש בידם מסמכי בעלות המגבים את העסקאות. לדבריהם, הצגת הכניסה כפלישה מתעלמת לחלוטין מתהליך הרכישה החוקי שבוצע.

עוד מהדיווחים

דניאלה וייס, ממובילות תנועת נחלה, אמרה: "לראות את המשפחות נכנסות לבתים ואת הילדים מתחילים לשחק בחצרות - בשביל הרגע הזה אנחנו פועלים" גנץ אמר יום לאחר הכניסה: "גם יום אחרי, ההתרגשות עצומה. אתמול עשינו היסטוריה, והיום משפחות יהודיות קמו בבוקר בביתן ביריחו" גנץ תיאר את המהלך כך: "מפרקים את הסכמי אוסלו במעשים. בית אחר בית, משפחה אחר משפחה. קנינו בכסף מלא, ואנחנו חוזרים הביתה"

למה זה חשוב

המהלך מחדד את המתח בין פעילות התיישבותית בשטחי C לבין האחריות הביטחונית של צה"ל, כשפעולה לא מתואמת חייבה הסטת כוחות שיועדו למשימות אחרות, כולל סיכול הברחות בגבול ירדן. לקורא בישראל זה ממחיש כיצד החלטות של גורמים אזרחיים-התיישבותיים יכולות להשפיע ישירות על פריסת כוחות הביטחון באזור רגיש, הסמוך לערים פלסטיניות ולשטח A.

יומיים לאחר הכניסה, רוב הבתים הסמוכים נותרו ריקים, חלקם משמשים כבתי נופש לתושבי ישראל ממזרח ירושלים. בין הבתים נראים שרידי מבנים שנבנו ללא היתר ונהרסו בידי המנהל האזרחי. בעוד הילדים משחקים כבר עם חברים חדשים והמשפחות עוסקות בניקיון ותיקונים, נותרת השאלה הביטחונית פתוחה, כאשר הבירור בין הגורמים הרלוונטיים לגבי תהליך הרכישה וההיבטים הביטחוניים הנובעים ממנו עדיין נמשך.