כל אחד מכיר את הסיטואציה. התחזית הבטיחה "גשם קל בשעות הערב", ואז פתאום אתם רטובים עד הסקוני באמצע הרחוב.
זה בדיוק מה שקרה לכותב טור ב"הארץ" שיצא לדרך בלב תל אביב, בטוח שהגשם יהיה עדין. התוצאה הייתה מטר ממש לא עדין, עם כל הרעש שמגיע איתו.
השאלה שעולה מכך פשוטה: האם החזאים באמת מאמינים לתחזית שהם עצמם מפרסמים?
בטור שפורסם הוא מעלה גם שאלה ספרותית משעשעת, האם חיים גורי המציא את המשפט "שלומי כשלום עמי". התשובה, כפי שהוא עצמו מעריך, כנראה שלילית בשני המקרים.
אבל יש כאן נקודה אמיתית שמסתתרת מאחורי ההומור. תחזית מזג אוויר מקומית היא עניין מורכב בהרבה ממה שנדמה.
ישראל היא מדינה קטנה עם טופוגרפיה מגוונת, קרבה לים, הרים, מישורים ומדבר, הכל במרחק נסיעה של שעה. זה אומר שתנאי מזג האוויר יכולים להשתנות דרמטית ממקום למקום, ואפילו משכונה לשכונה באותה עיר.
הכותב משתמש במטאפורה חכמה שמקשרת בין אי הדיוק בתחזית לבין הבטחות לשינוי במדינת ישראל בכלל. לדבריו, הגשם הזה היה בדיוק כמו ההבטחות הללו, לכאורה יש ריח של רעננות, מה שמכונה בעגה המקצועית "פטריכור", הריח הידוע שעולה מהאדמה אחרי גשם ראשון.
הדברים נראים מיטהרים, יש אזהרה לסכנת החלקה שמעידה על רצינות המצב, אבל בפועל עדיין חם ולח, וכשהולכים ברחוב פשוט מזיעים. במילים אחרות, ההבטחה לא תמיד תואמת את המציאות שמחכה בחוץ.
זה בדיוק האתגר של מי שאחראי על חיזוי מזג האוויר בארץ קטנה כל כך. הבדלים קטנים בלחץ אטמוספרי, ברוחות או בטמפרטורת הים יכולים לשנות לגמרי את מה שמצפה לנו בפועל, גם אם המודלים המתקדמים ביותר ניסו לחזות אחרת.
אז בפעם הבאה שהתחזית מבטיחה לכם "גשם קל" או "עננות חלקית", אולי שווה לקחת מטרייה בכל זאת. ולזכור שגם החזאים, כמו כולנו, לפעמים פשוט מנחשים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה