מבצעי החיסונים השגרתיים בבתי הספר הפכו לאחרונה לנקודת מחלוקת חריפה בין מורים למערכת החינוך.
מחנכות ומורים מספרים על עומס לוגיסטי ורגשי כבד, ורבים מהם מרגישים שהם נדרשים לבצע תפקיד שאינו חלק מהגדרת עבודתם.
מחנכת כיתה א' שיתפה את חוויותיה בקבוצת רשת שמונה עשרות אלפי מורים, ותיארה מצב שבו היא נאלצת להישאר עם שלושים ילדים מבוהלים בזמן מבצע החיסונים.
"למה אני צריכה לשהות עם שלושים ילדים מבוהלים, במקום שההורים ייקחו אותם בעצמם לטיפת חלב או למשרד הבריאות", שאלה.
לדבריה, הילדים נכנסים לפאניקה עוד לפני שהחיסון בכלל מתחיל. התהליך, כך היא מתארת, מתנהל כמו "סרט נע", ומשאיר את התלמידים לא פנויים ללמידה בהמשך היום. אחרי הדקירה יש בכי רב, והילדים מתקשים לתפקד.
הפוסט שלה הצית גל של תגובות ממורים נוספים. חלקם טענו שהמערכת מטילה עליהם תפקידים רפואיים, לוגיסטיים ונפשיים, שאין להם שום קשר לעבודת ההוראה.
אחת המורות כתבה בחריפות ש"בית הספר הוא לא סניף של קופת חולים", והביעה התנגדות לכך שהצוות נדרש לנהל רשימות, להתקשר להורים ואפילו ללטף לילדים את הראש בזמן הזריקה.
מורה אחרת תיארה תחושת סלידה פיזית ממש, אחרי שאחות בית הספר ביקשה ממנה להצמיד ולחבק ילדים בזמן החיסון, וזאת למרות שחלק מהתלמידים סבלו מכינים או מנזלת באותו הרגע.
הדיון הציבורי גלש גם לכיוונים נוספים. חלק מהמגיבים, מתנגדי חיסונים ותיקים שהתעוררו מחדש מאז תקופת הקורונה, טענו שמבצעי החיסונים בבתי הספר הם למעשה דרך של המדינה "למשטר" ילדים לקבל טיפולים רפואיים באופן אוטומטי, בלי בחירה חופשית אמיתית.
מנגד, יש גם מי שדורשים את ההפך הגמור. על רקע מחסור מסתמן בחיסוני שפעת לקראת החורף, מורה אחת כתבה שהיא מתוסכלת מכך שלא מאפשרים למורים המעוניינים בכך להתחסן בעצמם, באותו המעמד שבו מתחסנים התלמידים. לדבריה, מדובר באינטרס משותף לכלל הצוות והתלמידים, ואין סיבה לא לנצל את ההזדמנות.
בינתיים, אין הודעה רשמית ממשרד הבריאות בנוגע לשינוי במתכונת מבצעי החיסונים או בדרישות מהמורים, אבל הסערה ברשתות החברתיות רק הולכת וגוברת.
**סיכום**: מורים זועמים על הדרישה ללוות ילדים מפוחדים למבצעי חיסונים בבתי הספר, בטענה שמדובר בתפקיד רפואי ונפשי שאינו חלק מעבודתם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה