האם שופט צריך לעמוד בראש ועדת הבחירות?

ערב השבעת הכנסת ה- 26 וכאשר עננה כבדה מרחפת על טוהר הבחירות, עננה כבדה לא פחות מרחפת סביב שאלה שאולי לא קיבלה מספיק תשומת לב במהלך מערכת הבחירות האחרונה: האם ראוי היה ששופט מכהן בבית המשפט העליון יעמוד בראש ועדת הבחירות המרכזית, כאשר בית המשפט שהוא חלק ממנו נמצא בלב המחלוקת הפוליטית החריפה ביותר במדינת ישראל ?

חשוב להבהיר: המשנה לנשיא העליון השופט נעם סולברג הוא ללא ספק אדם ישר והגון. אין כאן טענה שהוא פועל חלילה שלא כדין או שהחלטותיו מונעות היו משיקולים פוליטיים. אבל יש כאן שאלה הרבה יותר בסיסית, מהותית ומטרידה. האם מי שהגיע מתוך מוסד שנמצא בעצמו בעימות חזיתי עם המחנה הפוליטי שממנו עשויה לצאת הממשלה הבאה, יכול להיות באמת אובייקטיבי במאת האחוזים ? די לראות את הסערה שקמה סביב החלטתו כי תוצאות הבחירות יפורסמו למרות החשדות ולמרות התנגדות של מפלגות שמייצגות לפחות חצי מהעם.

הבחירות אינן רק ספירת קולות. הן בראש ובראשונה עניין של אמון. הציבור צריך להאמין שהמגרש שעליו מתקיימת התחרות הפוליטית הוא מגרש הוגן, ושמי שמופקד עליו נמצא מעל למחלוקת. כאן בדיוק נוצרת הבעיה. מערכת המשפט אינה עוד גורם ניטרלי בעיני חלק גדול מאוד בציבור הישראלי. אי אפשר להתעלם מהמציאות. הרי לכולם ברור כי הבחירות לא היו באמת בן נתניהו לאייזנקוט, אלא בין ממשלת ימין מכהנת שרוצה להמשיך את הרפורמות שלא הספיקה בקדנציה האחרונה ובראשן הרפורמה במערכת המשפט לבין בג״צ והשופטים שהסירו את המסכות ומתנהלים כבר תקופה ארוכה כאופוזיציה לכל דבר ולא סתם אופוזיציה אלא כזו שלוחמת ונלחמת ברשות המבצעת וברשות המחוקקת.

עכשיו תסבירו לנו איך זה הגיוני שבשר מבשרה של אותה רשות שופטת שהיא, כאמור, אופוזיציה לממשלה ולימין, עמד בראש ועדת הבחירות המרכזית ?

אם נשים את התפקיד והתואר בצד, ונתייחס רק למהות הוויכוח, האם יש באמת הבדל אם בראש הועדה עמד שופט בית משפט עליון או שהיו עומדים יאיר לפיד, נעמה לזימי או גלעד קריב. אלה אופוזיציה ואלה אופוזיציה..

עם כל הכבוד לחוק הקיים ולכללי הליך הבחירות, מעולם לא הייתה כזו מתיחות ועוינות בין הרשויות , אז מדוע כבוד השופט לא גילה מידת הגינות והיה מודיע כי לאור הנסיבות הוא לא יכול להיות יו״ר נייטרלי על מלא, לא הוא ולא חבריו ולכן יש לשים בראש ועדת הבחירות או שופט עליון בדימוס שלא נחשד כמוטה לצד זה או אחר או דמות ציבורית הוגנת וניטרלית.

הרי כמעט ולא הייתה החלטה אחת שכבוד השופט קיבל בשבתו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית שבימין לא טענו שמדובר בהחלטה מוטה או לא אובייקטיבית. עצם זה שיש כזו עננה סביב התנהלותו הייתה אמורה להביא את השופט עצמו לכדי החלטה שלעת הזו מוטב שלא יעמוד בראש ועדת הבחירות המרכזית. מה יותר הגיוני ממי שהוא חלק מגוף שממשלת ישראל מגלה כלפיו אי אמון כולל ורוצה לעשות רפורמה במקום העבודה שלו, יצהיר שלאור הנסיבות מוטב שגורם אחר יעמוד בראשות ועדת הבחירות המרכזית.

בדמוקרטיה מתוקנת צריך לשאול לא רק האם ההליך נקי, אלא גם האם הציבור מסוגל להאמין שהוא נקי. יש הבדל עצום בין אובייקטיביות לבין מראית עין של אובייקטיביות. אם אכן מפלגות הימין יצביעו נגד תוצאות הבחירות, התשובה די ברורה.

שופט יכול להיות ישר לחלוטין ועדיין להימצא במצב שבו הציבור מתקשה להשתכנע שהמוסד שהוא עומד בראשו מנותק לחלוטין מהמאבק הפוליטי. במיוחד כאשר מדובר בבחירות שבהן שאלת מערכת המשפט עצמה הייתה אחת הסוגיות המרכזיות שעל הפרק.

אז האם באמת אין כאן לכל הפחות בעיה של מראית עין? האם לא נכון היה, דווקא בתקופה כה רגישה, לבחור אדם שנמצא מחוץ למאבק הזה?

במיוחד אחרי שעלו החשדות החמורים להתערבות זרה בבחירות, באמת שלא ברור למה הימין, שוב, נרדם בשמירה וממשיך לשחק לפי הכללים בשעה שמולו ניצב מחנה שכבר הוכיח בשלוש השנים האחרונות שהוא מזמן לא משחק לפי הכללים הדמוקרטיים במדינה.