טור דעה חריף שפורסם ביצא בהארץ מטיח האשמה חמורה בראש הממשלה בנימין נתניהו: לפי הטור, נתניהו פועל באופן שיטתי לערער את לגיטימיות תוצאות הבחירות בישראל, בדיוק כפי שעשה דונלד טראמפ בארצות הברית לאחר הפסדו ב-2020. הכותב אף קורא במפורש לסילוקו המיידי של נתניהו, בטענה שזהו התנאי הראשון לכל ניסיון לשקם את הדמוקרטיה הישראלית.
"בנימין נתניהו, שעליו נוהגים לומר שהוא תמיד כמה צעדים לפני יריביו, הוכיח הפעם שזה נכון", נכתב בטור. אך מיד אחר כך מבהיר הכותב כי אין בכך שום חוכמת שחמט מתוחכמת. "לא צריך לייחס לו חוכמה של שחקן שחמט, צריך לזכור שזה מה שמנהיגים פופוליסטים עושים כשבארצם עדיין מתקיימות לצערם בחירות חופשיות", נטען בטור, בניסוח שמציג את נתניהו כחלק ממגמה עולמית מסוכנת של ערעור תהליכים דמוקרטיים.
מה קדם לזה
ב-31.10.2026 דיווחנו כי הבחירות לכנסת הסתיימו ללא רוב לאף גוש, כשהרשימה המשותפת ורע"ם קיבלו יחד 19 מנדטים, התוצאה הטובה ביותר אי פעם למגזר הערבי בכנסת. גוש נתניהו נותר אז עם 53 מנדטים בלבד, לעומת 68 בכנסת היוצאת, בעוד הליכוד טען לשחיתות בחירות ולהתערבות זרה, וועדת הבחירות והשב"כ פתחו בבדיקת החשדות.
הטור מפנה אצבע מאשימה גם לכיוון יונתן אוריך, היועץ הקרוב ביותר לנתניהו. לפי הטענה, לקראת סיום מערכת הבחירות הבין נתניהו שהקמפיין עצמו הוא עניין שולי. העבודה האמיתית, לדברי הכותב, מחכה לו ולאוריך רק אחרי יום הבחירות: "דה-לגיטימציה של תוצאות הבחירות".
ההשוואה לטראמפ אינה מקרית. הטור מזכיר במפורש את קמפיין "הבחירות נגנבו" שהנשיא האמריקאי הריץ מיד לאחר תבוסתו בבחירות 2020, אז טען שוב ושוב כי הבחירות נגנבו ממנו באמצעות זיופים, הצבעות לא חוקיות ומניפולציות בספירת הקולות. לפי הטור, נתניהו בחר ללכת בדיוק באותו תסריט, "קמפיין מוכן" שכבר הוכיח את עצמו מעבר לים.
אבל הטור הולך צעד נוסף קדימה, וטוען שנתניהו הבין משהו שהגוש הנגדי מעולם לא פנים: אי אפשר להקים ממשלת שינוי בלי קולות הצבעה של האזרחים הערבים, לא ב-2021 ולא היום. לפי הטענה, בדיוק משום כך ריכז נתניהו את מאמציו בכיוון אחד ברור: פסילתם של השותפים הערבים כשחקנים לגיטימיים במפה הפוליטית, מהלך שמטרתו למנוע מראש כל אפשרות להקמת קואליציה חלופית.
במקביל לטור הנוקב בהארץ, התפרסם במעריב טור נפרד שמתכתב עם אותה סוגיה מזווית אחרת לגמרי. עורכת הדין אילנה שושן כתבה על התופעה של תיוג פוליטי גורף, וטענה כי הכינוי "ביביסט" הפך לכלי נוח מדי להשתקת כל דיון מהותי. "תיוג אדם כ'ביביסט' הוא דרך יעילה לפטור את עצמך מהצורך להתמודד עם טענה, להביא עובדות או לבחון את עמדתך", נכתב בטור.
שושן מתארת מקרה אישי שממחיש את הטענה: בעלה, שקהילתו מורכבת ברובה מיהודים דמוקרטים בארצות הברית, ביקש ממנה להנמיך את הקול בשיחה פוליטית כדי שהיושבים בשולחנות הסמוכים לא ישמעו. לדבריה, גם בסביבה אמידה ומשכילה שנתפסת כליברלית ופתוחה, אנשים חוששים להביע את דעתם האמיתית, מתוך פחד ממחיר חברתי ואולי אפילו כלכלי.
הטור משווה בין התופעה בישראל לזו שבארצות הברית: שם מכנים אנשים "טראמפיסטים", כאן "ביביסטים". לפי שושן, בשני המקרים הכינוי נועד להציג את מי שתויג כחבר בכת חסר מחשבה עצמאית, כך שההשכלה והניסיון שלו נמחקים כליל ברגע שהוא מתויג. התוצאה, היא כותבת, היא שתיקה כללית סביב השולחן, כשרק דעות "בטוחות" נשמעות בקול, ושתיקת היתר מתפרשת בטעות כהסכמה גורפת.
עוד מהדיווחים
בטור במעריב נכתב גם כי מי שפוסל מישהו כ'ביביסט' עשוי לזכות למחיאות כפיים, אך מפסיד הזדמנות לקרב מצביעים למחנהו: "מצביעי הליכוד לא נולדו ביום הבחירות. הם היו שם כל הזמן. אתם פשוט ביטלתם אותם".
למה זה חשוב
הטענות על ניסיון לערער את תוצאות הבחירות מגיעות בזמן שהמערכת הפוליטית בישראל נמצאת במבוי סתום, כשאף גוש לא הגיע ל-61 מנדטים. אם טענות על פסילת שותפים ערבים כלגיטימיים יתפסו אחיזה ציבורית, הן עלולות להאריך את חוסר הוודאות סביב הרכבת הממשלה ולהעמיק את המשבר הפוליטי שכבר כולל חשדות הדדיים בין המפלגות.
שני הטורים, שפורסמו במקביל בהארץ ובמעריב, מציגים שתי זוויות שונות על אותו משבר אמון עמוק סביב הדמוקרטיה הישראלית: אחד מאשים את ראש הממשלה בניסיון ממוקד לערער את תוצאות הבחירות ולפסול שותפים פוליטיים, והשני מזהיר מפני תרבות שיח ציבורית שמשתיקה כל מי שלא מתאים לקונצנזוס. הוויכוח הציבורי סביב השניים צפוי להמשיך ולהעסיק את הזירה הפוליטית בשבועות הקרובים.
שני טורי דעה חריפים בהארץ ובמעריב מציתים השבוע ויכוח ציבורי סוער על עתיד הדמוקרטיה הישראלית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה