טראמפ מודה: מחירי הדלק בעקבות המלחמה באיראן עלו לנו בבחירות

הודאה נדירה מגיע מהבית הלבן. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ תלה הבוקר (רביעי) את ההפסד המר של מפלגתו בבחירות האמצע בגורם כלכלי אחד ברור: מחירי הדלק שזינקו בעקבות העימות הצבאי מול איראן. ההצהרה המטלטלת נמסרה בריאיון לרשת פוקס ניוז, על רקע אובדן השליטה הרפובליקנית בשני בתי הקונגרס.

"אני לא חושב שזו המלחמה, אני חושב שאלו מחירי הדלק. אנשים מסכימים עם המהלכים שלי מול איראן, אבל כנראה שהם לא באמת היו מוכנים לשאת בתוצאה קצרת הטווח, לשלם יותר עבור הדלק", אמר טראמפ בריאיון. לדבריו, הציבור האמריקני תומך באופן עקרוני בקו הנוקשה שנקט מול המשטר בטהרן, אך לא היה מוכן מבחינה פסיכולוגית וצרכנית לספוג את ההשלכות הכלכליות המיידיות.

מה קדם לזה

ב-2.11.2026 דיווחנו שראש הממשלה נתניהו לחץ על טראמפ לתקוף את איראן מיד לאחר בחירות האמצע, בעוד בוושינגטון התלבטו בין דיפלומטיה למהלך צבאי. ב-3.11.2026 אמר טראמפ שאיראן "נחנקת" ומוכנה להסכם חדש, אך הזהיר כי אם הדיפלומטיה תיכשל ארה"ב עשויה לתקוף שוב. בסופו של דבר המערכה הצבאית מול איראן יצאה לפועל, ועלותה כבר חצתה את רף 47 מיליארד הדולרים.

הנשיא ניסה להציג את התמונה האסטרטגית הרחבה יותר ואמר: "אני מבין את זה. אני אמנם לא מסכים עם הגישה הזו, אבל הייתי אומר לאנשים: זו בעיה לטווח הקצר, שנועדה להביא תועלת לטווח הארוך". בסביבתו, התגובות היו הרבה פחות מפויסות. גורמת המזוהה עם הממשל האשימה את הציבור ואת התקשורת: "למרבה הצער, אני חושבת שהעם האמריקני שכח מהמדיניות הטובה, ואולי הקשיב לתקשורת השקרנית מהצד השני. היה להם יותר כסף בכיסים בזכות קיצוצי המס של הנשיא".

המספרים מאחורי התסכול הרפובליקני חדים במיוחד. על פי נתונים שפורסמו, עלות המערכה הצבאית מול איראן כבר חצתה את רף 47 מיליארד הדולרים. בחודש ספטמבר זינקו מחירי הבנזין בשיעור של 9.1 אחוזים, ובאוקטובר הגיעו מחירי הסולר לשיאים היסטוריים. ההתייקרות לא נעצרה בתחנות הדלק אלא גלשה לעלויות השינוע, ההובלה והייצור התעשייתי, וגולגלה ישירות למחירי המזון ומוצרי הצריכה הבסיסיים.

בעוד הנשיא מנסה להסביר את התבוסה, הדמוקרטים חוגגים ניצחון מרשים. המפלגה סיימה עם 51 מושבים בסנאט, רוב עצמאי שאינו נזקק לקולו המכריע של סגן הנשיא ג'יימס דייוויד ואנס, ועם 255 מושבים בבית הנבחרים, יתרון של 37 מושבים מעבר לרף הדרוש לרוב. מאזן הכוחות החדש מעניק לדמוקרטים סמכויות פיקוח וחקירה מלאות, שליטה על סדר היום החקיקתי, ואת הכוח לעכב או לסכל מינויים בכירים הדורשים את אישור הסנאט.

אחד המרוצים המתוחים ביותר התנהל במדינת מישיגן, שם לאחר ספירת 44 אחוזים מהקולות הוביל המועמד הדמוקרטי עבדול אל-סייד בפער זעום של פחות מאחוז אחד על פני יריבו הרפובליקני מייק רוג'רס. אל-סייד, ששימש בעבר בתפקיד בכיר במערך הבריאות הציבורית של המדינה, עורר סערה במסע הבחירות לאחר שהתבטא בחריפות נגד ישראל וקרא להפסיק לאלתר את הסיוע הצבאי האמריקני אליה.

דבריו של אל-סייד הובילו לתפנית פוליטית נדירה: חברת הקונגרס הדמוקרטית היילי סטיבנס, שהתמודדה מולו בבחירות המקדימות של המפלגה, חצתה את הקווים והכריזה על תמיכתה ביריב הרפובליקני. סטיבנס נימקה את הצעד חסר התקדים בהתקפותיו של אל-סייד על ישראל וביריבות האישית והאידאולוגית ביניהם. על פי דיווחים מקומיים, יתרונו של אל-סייד הלך והצטמצם ככל שהתקדמה הספירה, לאחר שהקולות הראשונים שנספרו הגיעו ממעוזים עירוניים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית.

למרות המכה הפוליטית, לטראמפ נותר נשק משמעותי אחד: זכות הווטו הנשיאותי, שיכולה לחסום כל חוק שיעבור בשני בתי הקונגרס, כשביטולו דורש רוב של שני שלישים שאינו בהישג יד. הנשיא כבר אותת שבכוונתו להשתמש בה ללא היסוס, כשהעלה לרשת החברתית שבבעלותו תמונה של כובע אדום עם הכיתוב "וטו".

למה זה חשוב

הרוב הדמוקרטי החדש בקונגרס עשוי להשפיע על מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב, כולל סוגיית הסיוע הצבאי לישראל, במיוחד נוכח עלייתו של מועמד כמו אל-סייד שקרא להפסיק אותו. המשך העימות מול איראן, שכבר עלה לאמריקנים עשרות מיליארדי דולרים, עלול להשפיע גם על יציבות האזור סביב ישראל.

בחודשים הקרובים צפוי העימות בין הבית הלבן לקונגרס להתמקד באישור התקציב הפדרלי, בריסון יוקר המחיה, באכיפת מדיניות ההגירה ובהמשך המעורבות הצבאית מול איראן. השאלה המרכזית שהציב טראמפ עצמו תמשיך להדהד: האם הציבור האמריקני יסכים להמשיך לשאת במחיר הכלכלי הכבד של המערכה הצבאית, גם כשהממשל מציג אותה כהכרח ביטחוני לטווח הארוך.