הערעור נכשל: "רוצחת הפטריות" נידונה למאסר עולם ללא שחרור

ניסיון נואש להתחמק מהכלא הסתיים בדיוק הפוך. ארין פטרסון, המכונה "רוצחת הפטריות", הגישה ערעור על הרשעתה ברצח, וקיבלה בתמורה עונש חמור בהרבה מזה שהוטל עליה מלכתחילה. בית המשפט העליון במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה דחה את ערעורה, וקיבל במקביל את ערעור התביעה שדרשה להחמיר את עונשה.

פטרסון הורשעה ברצח שלושה מקרובי משפחתו של בעלה, לאחר שהגישה להם ארוחה שהכילה פטריות רעילות. הקורבנות, דון וגייל פטרסון והת'ר וילקינסון, מתו לאחר שאכלו מהמנה הקטלנית. היא הורשעה גם בניסיון לרצוח את איאן וילקינסון, בעלה של הת'ר, ששרד את הארוחה אך נזקק לשבועות ארוכים של אשפוז בבית החולים.

בספטמבר 2025 נגזרו עליה שלושה מאסרי עולם בגין הרציחות ו-25 שנות מאסר נוספות בגין ניסיון הרצח. בית המשפט המקורי קבע אז כי תוכל לבקש שחרור על תנאי לאחר 33 שנות מאסר, כלומר בשנת 2056, כשהיא בת 82 בלבד. אלא שהתביעה סירבה להשלים עם העונש, וערערה בטענה שהוא אינו הולם את חומרת הפשעים.

התובעים הדגישו בערעור את התכנון הקר של הארוחה הקטלנית, את קשרי המשפחה ההדוקים בין פטרסון לקורבנותיה, ואת העובדה שמעולם לא הביעה חרטה על מעשיה. לטענתם, מדובר בפשעים מהקטגוריה החמורה ביותר שקיימת, כאלה שאינם מצדיקים כל אפשרות עתידית לחזור לחופש.

שלושת שופטי בית המשפט לערעורים קיבלו את טענת התביעה במלואה. השופט סטיבן מקליש קבע כי מעשיה של פטרסון היוו "סדרה מתוחכמת של מעשי הונאה", ובהם טענת שווא שלפיה חלתה בסרטן, השמדת ראיות קריטיות ותכנון מדוקדק של הארוחה הקטלנית. הוא תיאר את מעשיה כ"הפרת אמון אכזרית" כלפי בני משפחתה, וקבע כי אין שום מקום לאפשר לה שחרור על תנאי.

בד בבד עם ערעור התביעה, ניסתה פטרסון לבטל את הרשעתה מכל וכל. עורכי דינה הציגו שבע טענות שונות לפגמים בהליך המשפטי, אך בית המשפט הסכים לדון בשתיים בלבד, ושתיהן נדחו. אחת הטענות התמקדה בכך שחברי חבר המושבעים התאכסנו באותו מלון שבו שהה עד משטרתי מרכזי בפרשה, טענה שהוגדרה בסופו של דבר כלא מספקת כדי לפגוע בתוקף ההליך. טענה נוספת עסקה בקבילות נתוני הטלפון הנייד שלה, שגם היא נדחתה.

סוגיה מרכזית נוספת שעלתה בדיונים נגעה לתנאי הכליאה החריגים של פטרסון. היא מוחזקת במרכז הכליאה לנשים דיים פיליס פרוסט שבמערב מלבורן, באגף המאובטח ביותר במתקן. בשל הפרסום העצום שזכתה לו הפרשה והחשש הממשי לשלומה, היא נמצאת בבידוד של 22 עד 24 שעות ביממה. לפי טענות ההגנה, ארוחותיה מועברות אליה דרך פתח קטן בדלת התא, הגישה שלה לאוויר הפתוח מצומצמת ביותר, והיא מורשית לתקשר עם אסירה אחת בלבד, שהורשעה בעבירת טרור. השופט שגזר את עונשה המקורי התחשב בתנאים הקשים הללו כשהעניק לה אפשרות לשחרור מוקדם, אלא שהתביעה טענה כי תנאי הכליאה נבדקים מדי חודש וכי אין בהם כדי להצדיק הקלה כלשהי בעונש. בית המשפט לערעורים קיבל את העמדה הזו במלואה.

פטרסון עצמה בחרה שלא להגיע פיזית לאולם בית המשפט, וצפתה בהקראת פסק הדין באמצעות שיחת וידאו ממתקן הכליאה. היא נותרה חסרת הבעה לחלוטין כששמעה את ההחלטה שקבעה כי תבלה את שארית חייה מאחורי סורג ובריח. זאת בניגוד חד להתנהגותה במשפט הרצח המקורי, שבו נראתה בוכה ומפגינה רגשות באופן גלוי. בדיוני הערעור שמרה על איפוק מוחלט, ורק מדי פעם נראתה מנידה בראשה כשהתביעה הציגה את טענותיה הקשות נגדה.

כעת נותרו בפני פטרסון אפשרויות משפטיות מצומצמות מאוד. היא עשויה לנסות ולהגיש ערעור נוסף לבית המשפט העליון של אוסטרליה, אך מומחים משפטיים מעריכים כי הרף שעליה לעבור גבוה במיוחד ולא פשוט כלל. אפשרות נוספת, נדירה ביותר, היא הגשת ערעור על סמך ראיות חדשות ומשמעותיות שיוכיחו את חפותה. בהיעדר התפתחות משפטית חריגה שכזו, פטרסון צפויה לבלות את שארית חייה בכלא, ללא כל אופק לשחרור.

"רוצחת הפטריות" ביקשה חירות וקיבלה בפועל גזר דין חמור הרבה יותר, מאסר עולם מוחלט ללא יציאה לחופשי.